פסק-דין בתיק פר"ק 35957-04-11

1.         עניין לנו במחלוקת אודות עילת פירוק של חברה, וזאת כאשר המבקשים את פירוקה הינם בעלי "כפל כובעים"; הן בעלי מניות והן נושים לכאורה, וזאת בגין הלוואה אשר הועמדה לחברה בעבר. החברה מתנגדת לפירוק, וזאת בטענה כי הבקשה נגועה בחוסר תום-לב, והינה למעשה שימוש לרעה בהליכי חדלות פרעון. המשיבה אינה חולקת על העובדה כי עתה הינה נטולת נכסים, אלא לשיטתה:

א.         המבקשים המתינו עם הבקשה במתכוון עד לשלב בו אזלו לחברה המזומנים; קרי, עסקינן לשיטתם בהשתהות מכוונת. כמו גם אי-הגשת הבקשה במהלך שנה וחצי בהן היו בידי החברה משאבים להשבת חובה.

ב.         הנכס העיקרי של החברה הינו זכות תביעה כנגד המבקשים; המבקשים הסבו לחברה נזקים כבדים, תרמו תרומה נכבדה למצב העגום, אליו הגיעה החברה. אי לכך הרי שבפועל הם אלו שחבים לחברה סכומי עתק. יוצא, כי לשיטת המשיבה מבקשי הפירוק אינם נושים של החברה, אלא חייבים שלה.

2.         עיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את השלמת הטיעון בדיון שנערך בפני. הגעתי למסקנה כי הלכה למעשה אין מחלוקת כי באורח אובייקטיבי, החברה הגיעה לסוף דרכה ; אף המשיבה אינה חולקת (ולו במשתמע) על העובדה כי כרגע אין בידה כספים להשיב את ההלוואה ; לא הוכחשו הטענות כי החברה אינה פעילה באורח ממשי (לעניין זה, קיום פוטנציאל לפטנט לכשעצמו אינו בגדר פעילות); ואינה מעסיקה עובדים. כל שנותר הוא מחלוקת בין בעלי המניות וטענה (ושמא, טענות הדדיות) לקיום נכס בדמות זכויות תביעה של הצדדים - בעלי המניות בחברה - זה כנגד זה.

הלכה למעשה, די בכך כדי להעמיד עילת פירוק; די בכך, כי עסקינן בגוף לא פעיל, שאינו מתפקד עוד כ"עסק חי", ואשר מודה כי כיום אין הוא יכול לפרוע הלוואה שקיבל.

3.         עצם קיומה של ההלוואה שהעניקו המבקשים אינו שנוי במחלוקת אמיתית. לכאורה, כל זה הינו די והותר כדי להבהיר  שהחברה הינה חדלת פרעון לעילא ולעילא, וכי דינה פירוק. אכן, מצב בו מבקש הפירוק הינו בעל מניות (לצד היותו נושה) המעורב בסכסוך בעלי מניות המעלה טענות הדדיות קשות של שני הצדדים, הינו שונה במידה מסוימת. זהו מצב בו יטה בית המשפט שלא למנות את בא-כוחם של המבקשים לתפקיד מפרק או מנהל מיוחד, ותחת זאת הוא בוחר בעל תפקיד נייטראלי, אשר לא היה מעורב ולא יצג איש מהצדדים לסכסוך קודם לכן. אלא, שאף אם יוכח בסופו של יום כי גם ידם של המבקשים היתה במעל, וכי תרמו לקריסת החברה, אין הדבר משנה את העובדה הבסיסית: החברה הגיעה למצב של חדלות פרעון, פסקה מלתפקד, ומן הראוי כי בעל תפקיד נייטראלי יהא זה שיברר את מצבת חובותיה ואת המהלכים שהביאו לקריסתה .

4.         ראשית : בניגוד לטענת המשיבה, אין עסקינן בסכסוך בעלי מניות גרידא, אלא במצב בו בעל המניות מבקש הפירוק הינו במובהק אף נושה של החברה, וזאת בהתאם להלוואה שקיומה אינו שנוי במחלוקת.

די להעיר בקצרה כי הדין הישראלי אמנם מדחה את זכותו השיורית של בעל מניות ככזה בעת חדלות פרעון, אלא שאין כל כלל המדחה באורח אוטומטי נשיה שנוצרה על-ידי הלוואת בעלים. על אחת כמה וכמה מקום בו אין היא מתחרה בנושים חיצוניים של החברה. על מנת להדחות נשיה שכזו, יש צורך בהליך נפרד שנעשה במסגרת הפירוק, ונדרש לעמוד בנטל הוכחה שאינו תמיד מן הקלים.

יוצא, כי בשלב זה עניין לנו בנושה של החברה לכל דבר ועניין, ועובדת היותו אף בעל מניות אינה מעלה ואינה מורידה בשלב זה.

5.         לא מצאתי רבותא אף בטענת חוסר תום-הלב המתבטא לכאורה בעיתוי דרישת הפרעון. לעניין זה, דומה כי טענה זו של המשיבה אינה מועילה ואף מזיקה לעניינה. זאת, באשר אם מועד הפרעון של ההלוואה הגיע כבר לפני שנה ומחצה, ובתקופה זו היו בידי החברה מזומנים, מדוע לא פרעה את חובה ביוזמתה? כיצד זה התירה לעצמה לבזבז את כספיה ולהגיע למצב בו היא נותרת מול חוב תלוי ועומד שאין בידה לשלמו?

מכח קל וחומר נוכח העובדה, כי עסקינן בחוב לטובת בעל מניות שבעל השליטה בחברה מסוכסך עימו. יוצא, כי לא זו בלבד שהחברה נהנתה - לפי טענותיה היא (!) מ"תקופת חסד" ארוכה בה לא נדרשה לשלם את החוב שמועד פרעונו כבר הגיע, אלא שכעת היא מנסה להפוך את היוצרות ולהבנות דווקא מאורכה זו כתירוץ להדיפת בקשת פירוק, וזאת במצב בו אף לשיטתה אין היא יכולה לפרוע את החוב.

6.         שנית : אין ממש אף בטענת ההגנה של החברה בדבר היות המבקשים חייבים למעשה.
בענייננו, אין עסקינן בהעמדת טענה שוות ערך מול הטענה לחוב; מצד אחד של המאזניים, עומדת הלוואה בלתי שנויה במחלוקת, שמועד פרעונה הגיע זה מכבר, והחברה מודה שאינה יכולה לשלמה. מאידך גיסא, עומדת טענה שעודה בגדר טענה בעלמא, חלק מסכסוך בעלי מניות במסגרתו מועלת טענה נזיקית בעיקרה, וזאת כמעט כלאחר יד, שלא לומר ברגע האחרון. ספק גדול, אם טענה כזו בשלב כזה יכולה להוות שווה-ערך לחוב קיים ומוכח, באשר בדרך זו יוכל כמעט כל חייב להעלות ברגע האחרון טענה כי "דווקא הנושה גרם לי נזק של מיליונים רבים" - בלא שטרח ופתח כל הליך מבעוד מועד; כך, יוכל כמעט כל חייב לעכב הליך חדלות פרעון בגין חוב ברור וידוע, לעיתים במשך שנים ארוכות.

7.                  אף אם יש ממש בטענה כי ידם של המבקשים במעל (ובוודאי שאיני קובעת כל ממצא בשאלה זו, ואף איני נדרשת לכך במסגרת הבקשה הנוכחית), הרי שקבלת בקשת הפירוק אין פירושה, עדיין, כי מתקבלות כל טענות המבקשים, ואינה מאשרת זכאות סופית למאומה מקופת החברה.

אין ספק, כי חלק מרכזי בתפקידו של מפרק נייטראלי, כאשר הוא ממונה בתיק שכזה, הינו לבחון את טענות שני הצדדים ולהכריע הן בתביעות החוב והן בטענות ההגנה כנגדן. אלא שבשלב זה, לא קיים אלא חוב פרי הלוואה שאינה שנויה במחלוקת ממשית מחד גיסא, ואילו מהצד השני - טענות בלתי מוכחות ובלתי מכומתות, הגובלות בטענות בעלמא.

8.         סוף דבר: עניין לנו בחברה חדלת פרעון לכאורה, שאינה מסוגלת לפרוע את חובה, ואינה מתפקדת ממילא כעסק חי ופעיל. במצב כזה, הלכה פסוקה היא, כי אף מפרק יכול לברר ולמצות את מה שנטען כ"עיקר נכסיה": קרי, זכויות תביעה של הגורמים בחברה זה כנגד זה - ושמא, מסוגלותו לפעול במהירות וביעילות במצבים כאלו עולה בהרבה על זו של החברה במצבה הנוכחי, בעודה נשלטת בידי מי שאינו אלא אחד הצדדים המעורבים בסכסוך. אין ולא יכול להיות ספק, כי דווקא מינויו של בעל תפקיד, יכול לשים קץ מיידי לחשש לשינוי מצב לרעה, ושימוש בחברה ומה שנותר מנכסיה באורח שהולם יותר את צרכי מי מהצדדים המסוכסכים מאשר את טובת החברה עצמה.

אי לכך, הרי שבנסיבות המקרה דין הבקשה להתקבל.

א.         החברה הנ"ל תפורק בידי בית-משפט על פי הוראות חוק החברות, תשנ"ט-1999 ופקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983.